30/03/2017

Please reload

סיפורים נוספים

לבצע בכל מחיר

 

 

עיניו שוטטו ללא מנוחה וסרקו את הכיכר ההומה.

השמש הכתה בעוצמה והחום היה כבד מנשוא. הלחות הבלתי-נסבלת וזיהום האוויר העצימו את תחושת המחנק.

על קירות הבתים רוססו כתובות מכוערות שלא הבין את פשרן אבל חש היטב במסר המאיים.

גובהו ומבנה גופו החסון אפשרו לו להתקדם באטיות בתוך נחיל האנשים שמילא את הכיכר. 

ההתחככות בהמון הדחוס הייתה בלתי-נמנעת והוא תהה אם החבטות שחש מדי פעם בגופו נגרמו מהצפיפות או מאלימות מכוונת.

העיניים החשדניות שהקיפוהו מכל עבר ושידרו מצוקה או איום או שילוב של השניים ננעצו ללא רחם בפניו החשופות.

הוא הניח את ידו על סכין הקומנדו שהייתה מוצנעת בנרתיק פנימי צמוד לרגלו הימנית.

ריח אבק הדרכים שעלה באפו השתלב בבליל תבלינים חריף שנישא באוויר.

 

הוא היה אדם תכליתי מאוד ופעל על פי משימות מוגדרות וברורות שקבעו לו מעסיקיו ונהג קפדנות גם במילוי רשימת המטלות האישיות הארוכה שקבע לעצמו.

שערו הידלדל והאפיר עם השנים והוא חש כי איבד מגמישות גופו.

עם זאת, ידע, כי הכשרתו והניסיון שצבר ימשיכו להיות לו לתועלת גם במקומות נידחים ובכל אקלים וסביבה בהם יידרש לבצע את משימתו.

 

עיניה הירוקות ועור פניה השחום עלו במוחו ונזכר בתנועת ידה האופיינית כשהייתה מסיטה לאחור את שערה השחור כשהרוח פיזרה אותו על פניה.

אף פעם לא ידע בוודאות אם אכן תגיע, היא מעולם לא שיתפה איש בתוכניותיה והמעיטה בדיבור. הייתה בה דריכות מתמדת ולא זכר אם ראה אותה פעם נינוחה ושלווה.

 

שנים של נסיעות ברחבי העולם צרבו במוחו החד את מראות הכיכרות, המבנים, הגנים והנופים הרבים. לעתים כשישב בבית קפה בכיכר המרכזית באחת הערים בהה באובליסק או בפסל הגיבור על הסוס ועקב אחר דופק החיים המקומי.

זריזות השירות בבית הקפה, קצב תנועת העוברים ושבים, מהירות תנועת כלי הרכב ואפילו התזזיתיות בתנועות הידיים היו שונים ממקום למקום ולימדו יותר מכול על התרבות ועל תפיסת העולם של המקומיים.

 

הוא טיפס לאטו לכיוון חורשת הארזים המבודדת ושם השתרע לצלם של העצים התמירים כדי לחשב את כמות החומרים הנדרשת לביצוע המשימה.

קבוצת העורבים השחורים שהתמקמה על הענפים הגבוהים ראתה בו פולש ופצחה בצווחות רמות. הוא שמר על דריכות והיה מודע לאפשרות של תוקפנות מצדם.

מומחיותו בתכונות החומרים המיוחדים הייתה יוצאת דופן והוא חישב בקפדנות את הכמות הנדרשת מכל מרכיב. חשיפת החומרים לאור הייתה אמורה לעורר את התגובה הכימית המיידית ולפרק עד תום את הטינופת, חייך לעצמו בסיפוק.

הוא עצם את עיניו ושינן לעצמו שוב את סדר הפעולות שחייב דיוק רב.

המתח והסיכון בעבודתו היו יוצאי דופן אך ידע שעליו לבצע את המשימה ללא פשרות ובכל מחיר שיידרש.

 

הוא נזכר בגופה השברירי והגמיש של ירוקת העיניים ובידיה הזריזות שעטו ללא חשש על כל איום, אם נחש, עקרב או בעל חיים אחר. מבט אחד מקפיא מעיניה הבורקות וכולם נסוגו לאחור.

רק עם החומרים המיוחדים לא הייתה מוכנה להתמודד וייחסה להם כוחות כישוף הרסניים. בו-ברגע שהחל לטפל בחומרים, הייתה נתקפת בחרדה ומתרחקת במהירות בעיניים מזרות אימה.

 

הוא חש את העייפות המצטברת ממשימותיו האחרונות והיה אסיר תודה לרוח הקלה שליטפה את גופו והרפתה אט-אט את שריריו המתוחים.

 

לא חלף זמן רב עד שהתעורר בבהלה, גופו הזיע מהחלום הרע וקבוצת העורבים העוינת עודה מעליו. 

החלומות הקשים רודפים אותו לכל מקום ולא מרפים, שוב ושוב הוא חוזר אל הלילה הקר והחשוך בפאתי הכפר האפגני. 

הוא שומע את קולו של מפקדו באוזניית מכשיר הקשר מוודא שאכן מזהה את החלון הנכון שאליו צריך לירות את הטיל. שפתיו נעות שוב ללא קול, אולי טעינו בזיהוי ואולי יש נשים וילדים חפים מפשע לצדו של הארכי-טרוריסט. 

שריקת הטיל עדיין קורעת מדי פעם את אוזניו, ונחירי אפו מתרחבים ומריחים את אבק השריפה. עקצוצים קלים בעורפו מחזירים אליו את המגע המטריד של גושי העפר שהתעופפו מהבית המרוסק.

 

הוא מציץ בשעונו ומבין שהוא מאחר מעט לנקודת המפגש שנקבעה עם ירוקת העיניים. שוב החל חשש מנקר בלבו שמא לא תגיע, אבל את המשימה יבצע כך או אחרת בכל מחיר.

הוא הגביר את קצב הליכתו ומעבר לפינה ראה את הג'יפ ממתין ואת גופה הדקיק במושב הנהג.

 

הוא התיישב על המושב שלצדה, הנהן במנוד ראש, והג'יפ זינק לדרכו.

הוא זכר היטב את נהיגתה הפרועה אבל ידע שבלעדיה לא יוכל להגיע בדרכי העפר המשובשות לכל המקומות הנידחים בין הכפרים העניים. 

רעש המנוע המתאמץ לא אפשר להם לשוחח והוא לפת בעוצמה את הידית הקטנה שלפניו כדי שלא לעוף מתוך הג'יפ בקפיצות ובסיבובים הרבים ולרגע דימה עצמו בתחרות רודיאו על גבו של סוס פרא.

ירוקת העיניים שלטה היטב בג'יפ ובחרה בדיוק רב את נתיב הנסיעה המועדף בדרך המשובשת ובלי להרפות מדוושת הגז ולו לשנייה אחת.

 

הוא עבר בראשו על רשימת הפריטים הארוכה החיונית לביצוע המשימה וקיווה לחזור גם הפעם בשלום.

ג'ריקנים של דלק, גלגלים רזרביים, מצברים רזרביים, תקשורת לוויינית, וכמובן החומרים המופלאים שהקפידה להניח אותם בקצה הרחוק ביותר ממנה בג'יפ.

לידו היה מונח חבל עבה שבקצהו לולאה בהיקף של ראש אדם, הוא בחן היטב את איכות הקשר ואת האפשרות לשנות את גודל הלולאה.

את המשימה יש לבצע בכל מחיר, שינן לעצמו בפעם המי יודע כמה.

 

הוא קיווה שדאגה לכמה מצרכי מזון נוסף על העלים והגרעינים השונים שהיו תפריטה העיקרי.  

הנוף השתנה לסירוגין, אזורים ירוקים של צמחיית עד עבותה ואזורים צחיחים לחלוטין, גידולים חקלאיים ושטחי מרעה, פלגי מים וביצות.

הוא העריך שמשך הנסיעה הצפוי כ-10 שעות וייחל להפסקה קטנה ללגימת כוס קפה ולמרגוע לעצמותיו הדואבות.

בתי הכפריים היו פזורים לאורך הדרך במדרונות ובין הטרסות החקלאיות. 

מדי פעם עקפו טרקטור ישן או עגלה רתומה לחמור כחוש והוא העריך את זהירותה כל אימת שקבוצת תרנגולות נסה בבהלה מתחת לגלגלי הג'יפ.

מדי פעם זיהה את הפירות השחורים הקטנטנים בשיחים הקרובים, ברק הפרי היה מפתה ומטעה, הוא ידע כי הם רעילים במיוחד וקטלניים גם בכמות מזערית.

עשן היתמר פה ושם מבעירה ששימשה את התושבים לחימום ובישול.

 

הוא בחן מעת לעת את פניה וגופה של ירוקת העיניים ושיגר לעברה שאלת התעניינות שזכתה לתשובה קצרה וחסכונית.

הוא ידע שיש לה שני ילדים בני 10 ו-12 וכי כמה מבני משפחתה נפגעו באסון שסירבה בעקשנות לשוחח עליו. שברי המילים שדלה ממנה בעבר רמזו שמדובר בכוח צבאי שפעל באזור. בתוך תוכו גם לא רצה לדעת יותר מכך.

 

החושך ירד והיא האטה מעט את מהירות הנסיעה.

בנקודה אקראית על אם הדרך עצרה בחטף את הג'יפ והדליקה במיומנות אסופת זרדים להכנת מרק.

 

היא הגישה לו את קערת התבשיל שלא הזכיר אפילו ברמז מאכל דומה שהתנסה בו בעבר. הוא נטל שבר ענף ובחש מעט את העיסה הדביקה אבל לא הצליח לזהות את מרכיביה. בסתר לבו קיווה שהיא מבוססת על ירקות ולא על בשר הזוחלים שהיו מצויים לרוב באזור. 

הריח היה כמעט בלתי-נסבל אך הוא לא חשב שיש לה איזושהי סיבה להרעיל אותו דווקא עכשיו.

 

כשהמשיכו בדרכם, הפצירה בו לחטוף תנומה עד שיגיעו ליעדם כי ידעה עד כמה חשובה הצלחתו במשימה המורכבת עם החומרים המכושפים.

הוא עצם את עיניו וקיווה כי טעם המרק הדוחה יפוג לאט לאט.

 

צינת הבוקר חדרה בכאב לעצמותיו והוא התעורר עם זריחת השמש במרכזו של כפר גדול. מבטה היוקד של ירוקת העיניים החזיר אותו באחת למציאות והוא זינק מהג'יפ כדי להתחיל במשימתו.

 

הוא שלף מתרמילו ערכה לקביעת איכות המים וניגש לבריכת המים הפתוחה כשמסביבו ילדים רבים מלאי התעניינות המחכים לשתות מים נקיים לאחר שיטפל בהם בחומרים שהביא.

 

זה מספר שנים הוא מסתובב בין כפרים נידחים ומספק להם חומרים לטיהור מים.

 

כשביקש לפעול למען אוכלוסיות עניות באזורים נידחים בעולם, הופתע לשמוע כי למיליארד אנשים על פני כדור הארץ אין כלל נגישות למי שתייה נקיים וכ-1.5 מיליון ילדים מתים בכל שנה ממחלות שמקורן במים מזוהמים. 

 

למרות הסיכון הרב בשהייה באזורים אלו, גמר אומר בלבו להירתם לעזרת המקומיים וגזר על עצמו נדודים.

משימתו המונעת מוות ותחלואה בילדים ומבוגרים עניים במקומות רחוקים, החליט, תבוצע תמיד בכל מחיר וללא פשרות.

 

החברות המייצרות את החומרים דאגו להעביר לו את האריזות, וקרנות מיוחדות מימנו את פעילותו ואיתרו את היעדים שעליו להגיע אליהם ולטפל במי השתייה המזוהמים.  

התשלום שקיבל היה מינימלי אבל מבחינתו השכר האמיתי היה חיוכיהם של הילדים והזקנים שקיבלו את פניו.

 

החומרים המיוחדים אשר ירוקת העין חששה מיכולת הכישוף שלהם החלו לפעול עם חשיפתם לאור השמש ויכלו לפרק כמעט כל זיהום במקורות המים.

הוא שלף את החבל העבה מהג'יפ וחיבר את הלולאה למצוף שנועד לשמור על מפלס המים בבריכה המרכזית. לאחר שהידק את הלולאה לחלק התחתון של המצוף, נעזר בשני צעירים חסונים שמשכו את המצוף הכבד ואפשרו למים המטוהרים להגיע גם לבריכות המשנה הקטנות יותר.

 

הוא התקרב בחשש אל ביתה הרעוע וראה אותה כותבת במחברתה. 

שפתיה נעו בלחישה כנושאות תפילה והוא נסוג לאחור כדי שלא להפריע.

"מלאך יקר," כך נהגה לקרוא לו, "בוא היכנס."

 

"את כותבת או מתפללת," אמר כמעט בלחישה, "ואני לא רוצה להפריע אבל קיבלתי הודעה שיאספו אותי עוד מעט לאזור אחר ורציתי להגיד שלום."

 

"אני כותבת שירים מפעם לפעם, ויש בהם גם תפילה ואני מבקשת מהאל הרחום שישמור על הילדים ושנרבה לעשות טוב זה לזה, ושישמור כמובן על מלאכים כמוך."

היא ניגשה אליו, נעמדה על קצות אצבעותיה, נשקה על מצחו ברכות וחיבקה אותו בחום. הוא היה נבוך מאוד וחיבק אותה בחוזקה.

נהמת הרכב שהגיע לאוספו כבר נשמעה בחוץ והיא נפנפה לו לשלום בעיניים דומעות. 

 

במושב הנהג ישב גבר גדל גוף, קירח לחלוטין, כארבעה עגילים עיטרו כל אחת מאוזניו. בהחלט שינוי בהשוואה לירוקת העיניים, חשב בחיוך ועצם את עיניו כדי לנצל את הנסיעה לתנומה ולנצור את נשיקתה לכמה דקות נוספות.

 

הרכב זינק לדרכו וקנה של קלצ'ניקוב הוצמד באלימות לעורפו, ידיו נכפתו לאחור במהירות וקול צורמני במבטא כבד שלא הצליח לזהות איחל לו שיהיו מספיק בעלי עניין המוכנים לשלם את הכופר שהם מבקשים.

עיניו כוסו בסמרטוט מטונף שנקשר בעוצמה, והקול הדוחה המשיך לנחור באוזנו, "אנחנו לא מתעסקים בכסף קטן כמו שאתה מבין ומסחר בגוויות הוא פרנסה טובה גם כן אם לחיה שצדנו אין יותר מדי חברים."

הוא לא ענה וגם לא הניח שמתנהלת כאן שיחה. 

הוא ניסה לחשוב למי ממשפחתו, מחבריו, ממכריו ומוקיריו הוא יקר עד כדי כך שישלם לחיות אדם אלו סכום עתק בעבורו ולא הצליח למצוא תשובה שתניח את דעתו. 

 

הכפיתה איימה לחתוך בבשרו והוא הניע מעט את אצבעותיו כדי לאפשר לדם בוורידיו לזרום. עיניו צרבו וכאבו מהכיסוי ההדוק, ונהמת הרכב הייתה הקשר היחיד לעולם מסביבו.

הוא קיווה כי כישוריו המגוונים יהיו לתועלת לחוטפיו וכך יחזיקו בו בחיים כבהמת בית ומועד השחיטה יידחה.

 

 

Please reload

כל הזכויות שמורות לדב רייכמן 2016