קטעים מהספר:

 

״ניר היה נבוך קצת מהמעמד. הוא נעמד על רגליו וכחכח בגרונו כמו שראה נואמים חשובים עושים לפני תחילת דבריהם. רחש מחויך עבר בקהל.

"בחרתי להגיד שני דברים," פתח ניר את דבריו, "הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא שאני מקווה שיהיה שיתוף פעולה בין חברי הצוות כמו בין החברים הקרובים בכיתה וכמו במילואים, כפי שאבא מספר. אם הצוות שלנו יהיה חברי ומגובש, ננצח את כולם ונעמוד בכל מבחני הדרך הקשים." פרץ קצר של מחיאות כפיים קטע את דבריו. ניר חייך, הסמיק קלות והמשיך, "הדבר השני הוא שאני מקווה שחוץ מהרווחים וההכנסות," מילים שלמד לדקלם בתקופה האחרונה, "יהיו לחברת ננו-סיד גם ערך ותרומה לקהילה ולסביבה. זה הכול ותודה רבה." הוא התיישב במקומו, נבוך אך מאושר כי סיים את המטלה המכבידה. 

 

עמוד 48 

____________

 

אנה הצטיינה בהתעמלות קרקע, וניר עקב אחר תנועותיה הקלילות והמדויקות ואחרי המהירות שבה יישמה את הנחיות המאמן. לעומת אנה, שכמעט ריחפה מעל פני הקרקע, הוא חש כבד ומסורבל, וכשנחת אחרי הקפיצות לגובה, בקושי הצליח להקים עצמו מהמזרן הרך והעמוק.

עמוד 52

____________

 

ניר צפה בגלי הים וניסה להבין אם קיים סדר קבוע בתנועת הגלים המתנפצים אל הסלעים. אחת לכמה גלים הגיע גל רב עוצמה שהצליח לדלג מעל הסלעים ולהציף אזורים חדשים. השמים היו מעוננים, הרוח נשבה במרץ רב, וניר התענג על תחושת הרוגע שאפפה אותו בעודו צופה בהתנהגות הטבע, בגולשים המיומנים ובכמה אמיצים שהחליטו לשחות במים הקרים.

ג'ון והארי, נציגי קרן ההשקעות, התענגו על המאכלים המשובחים במסעדה היפואית שנראתה כאילו נלקחה מציור בספרי אגדות. המלצרים האדיבים זיהו במהירות שמדובר באורחים חשובים מחו"ל ואולי גם באפשרות לקבל טיפ נדיב בסוף הארוחה, והסתובבו סביב הסועדים ללא לאות, מחליפים מפיות משומשות ומסלקים בזריזות כל פירור שנחת על המפה הצחורה.

עמוד 93