פריצת דרך
גבי ישב על הספסל בכניסה לתחנת המשטרה בידיים אזוקות. שערו השחור היה מאובק ועיניו הכהות ירקו אש מבעד לתלתליו הארוכים.
"מה השם?" שאל היומנאי.
"גבי, גבי רפאל, כאילו זה חדש לך, שני מלאכים קיבלתי בשם שלי והחיים שלי רק צרות וסבל". "שם האם?" המשיך היומנאי. "ברכה", מילמל.
"אתה צריך לפרוץ לעצמך דרך חדשה במקום לפרוץ לחנויות ולרסס כתובות גרפיטי בכל מקום. אבא שלך, אללה ירחמו, כבר לא בין החיים אבל תקשיב לחמור זקן כמוני ואולי המלאכים ישמרו עלייך".
למחרת בבוקר נקשה ברכה בעדינות על דלתו של פרופ' אלי שחר.
"אני ממש מצטערת", אמרה בעיניים מושפלות. "אני צריכה הלוואה דחוף".
"מה קרה?" שאל אלי, "עוד פעם שחרור בערבות? אולי כדאי שהבן השובב שלך ישב הפעם קצת יותר זמן במעצר, גם יירגע וגם יחשוב קצת על אמא שלו".
"אני רוצה אותו בבית" לחשה ברכה ויצאה בצעדים כושלים מהחדר.
בצהריים נסע אלי לתחנת המשטרה, הציג את עצמו וביקש לשוחח עם האחראי.
"תראה, אני בודק אפשרות להעסיק את גבי רפאל בסטארט אפ חדש שאנחנו רוצים להקים", אמר אלי, והשוטר צמצם את עיניו כדי לוודא שהוא מבין את הפרופסור.
"אני מכיר את הילד, כלומר את הבחור", המשיך אלי, "אמא שלו, ברכה, עובדת אצלנו במעבדה". השוטר הנהן, "תראה אנחנו מפתחים חומרים חדשניים שיכולים לשמש לציפויים מונעי הידבקות ובוחנים אפשרות להשתמש בהם כנגד ריסוס כתובות גרפיטי בכל מקום בו הנגע המכוער הזה מתפשט. לגבי יש ניסיון בתחום", כיחכך הפרופ' בגרונו וחייך "אני רוצה לתת לו הזדמנות להיות אחראי על הסטארט אפ החדש."
וכסף יש לכם בשביל זה? כי אחרת גבי רפאל ימשיך לעשות בלגן".
"זהו מחקר פורץ דרך ואני מקווה שנשיג מימון".
"פורץ דרך זה טוב, לפרוץ הוא כבר יודע אבל דרך חדשה עוד לא מצא", התערב היומנאי.
בערב שלח אלי מייל לז'קלין לוי בצרפת, "שלום גב' לוי" כתב לה, "בהמשך לשיחתנו, אנחנו בודקים אפשרות לייעד את תכנית המחקר לפיתוח חומרים לשמירה על הסביבה. בהתאם להנחיות הקרן ע"ש מר לוי, ישמשו הכספים לקידום מיזם קהילתי חברתי פורץ דרך".
"פורץ דרך זה חשוב" ענתה ג'קלין מיד, "זה מה שאבא שלי כתב בצוואה, שבוע הבא אני מגיעה לישראל ואשמח לדון בנושא".
למחרת בבוקר הקדים אלי להגיע למעבדה. ליד הדלת המתינה לו ברכה בפנים נפולות.
"תודה לך פרופ' אלי אבל גבי לא רוצה לשמוע מכל הרעיון. הוא אמר שהוא לא צריך שירחמו עליו, וגם אמר מילים שאני לא רוצה לחזור עליהן. הוא אומר שהוא לא מבין בסטארט אפים ולא אכפת לו להירקב בכלא כמו אבא שלו."
חלפו מספר ימים. ברכה הסתובבה במסדרונות בעיניים כבויות ואלי התייסר על כי נטע בה תקוות שווא. כשהגיעה ג'קלין שבוע לאחר מכן, התרשם אלי מהופעתה המרשימה והנמרצת והדגים לה את פעילות החומרים המופלאים שכמעט דבר לא נדבק אליהם.
"הייתי רוצה לפגוש גם את מנהל הסטארט אפ, אני מבינה שמדובר בבחור שישב בעבר בכלא".
"בואי ניסע אליו" אמר אלי ולקח את ג'קלין במכוניתו לביקור בתא המעצר.
גבי הופתע מהביקור ולא העז להשמיע את ההתנגדויות שהשמיע לאימו.
"אין לך מה לדאוג", אמרה ז'קלין "יש לנו מומחים עסקיים שיסייעו לך בכל נושא".
"פרופ' שחר יפתח את המוצר במעבדה באוניברסיטה ואתה תהיה אחראי לסטארט אפ כדי שיהיה עסק מצליח ושהמוצר בהמשך יתאים לשוק ויימכר בכל מקום. המימון הראשוני יהיה למחקר במעבדה ולשכר עבורך. אם העסק יתקדם לשביעות רצוננו נשקיע סכום נוסף בחברה".
"מה האינטרס שלך?" שאל גבי בחשדנות.
"זה היה החלום של אבא שלי. הוא התחיל את חייו כילד עני אבל בהמשך התעשר ממסחר ביהלומים. דרך אגב, גם לאבא שלי קראו גבי, גבריאל לוי".
"מה הוחלט?" שאל היומנאי.
"אנחנו הולכים להקים חברה פורצת דרך" ענתה ז'קלין.
"זה בדיוק מה שאמרתי לו", ענה היומנאי בגאווה.
"מדובר בדרך רצופת מכשולים", אמר אלי, "אבל גבי, אתה לא מהנבהלים מדלתות סגורות ומהבלתי אפשרי".
גבי חייך וראה את פניה הקורנות של ברכה אמו נכנסת לתחנת המשטרה.
