אהבת ציון
לאחרונה החל ציון הצב לסבול מכאבי גב.
הוא החליט להתייעץ בנושא עם חבריו החכמים, בעלי החיים שבחצרות השכנים.
ציון המתין בסבלנות לערב שקט שבו הדשא של משפחת חיות יתאים להתכנסות.
הוא ביקש את עזרתו של דרור הציפור, שיזמין את החבורה להתייעצות קצרה.
"חברים יקרים," פתח ציון הצב בדבריו, "כואב לי הגב."
"אולי אתה מתרוצץ יותר מדי?" הציע נדב הארנב.
"איזה מתרוצץ ואיזה רץ, אני הולך כמו צב," נאנח ציון כשהוא משכשך רגליו בשלולית הקטנה בגינה.
"זו ודאי בעיה של תזונה נכונה," פסק בחומרה ניר החזיר.
"אני אוכל רק ירקות," השיב ציון בעצב, "בעיקר חסה ועשב."
"צריך להקפיד על פעילות גופנית," אמרה יוכבד הזיקית.
"אני צב מים ושוחה כל בוקר," ענה ציון בשקט ונשנש עלה קטן של דשא.
"תגיד, ציון, בן כמה אתה?" שאל שאול השועל.
"בן מאה וחמישים בערך," חייך ציון, "אבל מי סופר?"
"ממש לא נראה," הגיבו חיות הכפר בפליאה.
"אולי אתה עובד קשה מדי וחוזר הביתה מאוחר?" שאלה צילה הצרעה.
"אני עובד מהבית ולפעמים קצת מנמנם בזמן העבודה," הודה ציון בלי בושה.
"החיים שלך דבש," העיר יאיר העיר הצעיר.
"מנוחה קלה והכול יעבור," נער החמור.
ציון הצב התרגש מאהבת חבריו והרגיש איך אט-אט הולך ונעלם כאב הגב.
