30/03/2017

Please reload

סיפורים נוספים

פסטיס

 

 עריכה: סימונה באט

 

ז'אק נולד בפרברים העלובים ביותר של מרסיי. הסטטיסטיקה המקומית לא צפנה לו עתיד מזהיר אך ז'אק לא ידע סטטיסטיקה מהי, וטוב שכך. משנותיו הראשונות הוא זוכר מרפסת צופה לים, טיח סדוק וארוחות משפחתיות בגופיות לצד שולחן מתנדנד ובקבוק פסטיס.

פסגת האושר הייתה ארוחת השבת אפופת ניחוחות התבשילים של אמו ויין הרוזה שאביו דאג שיהיה תמיד על שולחן השבת והיה בעיניהם לסמל החיים הטובים.

ז'אק אהב להתרוצץ ברחובות שעות ארוכות עם ילדי השכונה ופיתח היטב את חושיו החדים. כשפרנסואה הקטן צעק לעזרת אביו כשאחד מהבריונים הצעירים התנכל לו, ידע ז'אק שזה הזמן להסתלק לפני שאביו האלים של פרנסואה ירד לרחוב לעזרת בנו ויכה ללא אבחנה את כל הנקרה בדרכו. כשהשכנה הייתה צועקת על הילדים מהמרפסת שיפסיקו להרוס ולהרעיש הוא ידע שניידת המשטרה תגיע תוך דקות ומיהר לעלות לביתו לצפות במתרחש ממרחק בטוח.

כשהיה בן שמונה הגשימה משפחתו של ז'אק את חלומה ועלתה לישראל. המורה בבית הספר הניחה ידה על כתפו והציעה כי ייקרא מעתה יקי וכך ייקלט כצבר אמיתי. לימים, הוא יבין שפירוש השם יקי באנגלית אינו יוקרתי במיוחד ויחליף את שמו בשלישית לג'ק.

הגעגועים לרחוב במרסיי היו קשים ואת בדידותו בשנה הראשונה בישראל המתיק בקריאת ספרים בעברית שסחפו אותו למחוזות רחוקים וחיזקו את שליטתו בשפה החדשה.

יקי לא הצטיין במיוחד בלימודיו והיה נחבא אל הכלים. הוא סלד ממקצועות החשבון וההנדסה ולא התבלט כספורטאי. "ילד חולמני", יגידו המורים באספות ההורים, בוהה שעות ארוכות מבעד לחלון הכיתה, עוקב אחר ענפי הצפצפה ומייחל לציפור או פרפר שיוסיפו עניין לחייו.

לעיתים נמנע מלצאת להפסקה והניח את ראשו הכבד על השולחן, מצנן את מחשבותיו על   משטח הפורמייקה הקריר.

כמה שנים מאוחר יותר, סיפר יקי לפסיכולוגית בקיבוץ שהתקשה לישון בלילות בגלל המריבות והצעקות בין הוריו בתקופה שקדמה לגירושיהם. הוא זכר שהיא רשמה ורשמה ומידי פעם נשאה אליו עיניים עייפות.

כשהעבירו אותו לקיבוץ, חרב עליו עולמו וחש כאילו נחת בכוכב זר ומנוכר. הוא נדרש שוב ללמוד הכול מחדש, איך נכון להתנהג, מה כדאי לומר ואולי בכלל עדיף לשתוק. הוא ידע שכל טעות שיעשה בין ילדי הקיבוץ תהיה מקור ללעג צורב.

נוף ענפי עץ הצפצפה שנשקפו אליו מבעד לחלון הכיתה, חוזרים אליו עדיין, גם בבגרותו.

עצים תמירים השרו עליו תמיד תחושת עוצמה ורוגע.

הוא ידע לזהות לבלוב של עלה חדש והכיר את דיירי הצמרות, העורבנים, השחרורים והדרורים שמצאו מסתור בין הענפים הנעים ברוח הקלה.

הוא נמשך לשיעורי האנגלית והתעניין במיוחד במאפייני השיחה והתרבות הנלווים לכל שפה חדשה. הוא אהב לחקור את דקויות השפה, איך אומרים, ולמי מותר לומר, ומה אומרים ומתי. יחד עם חברתו הראשונה בקיבוץ, בת למשפחה מאיטליה, חלמו על מסעות למקומות רחוקים ועל עבודה בעולם התיירות.

זמן קצר לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי, התקבל לעבודה חלקית באחד מבתי המלון הגדולים בתל אביב וראה בכך סימן מעודד משמיים. הוא רכש ג'קט חדש ועניבה והיה נחוש לכבוש את העולם.

"נעים מאד, שמי ג'ק והנהלת המלון תעשה הכול כדי להנעים את שהותך" תרגל במסדרון מול המראה לאחר שבדק שאין איש בסביבה. הוא יישר מעט את העניבה והמשיך לדבר לחלל האוויר "אשמח לארח אותך במשרדי ולשוחח על שירותי היוקרה שלנו".

בזווית עינו קלט אישה מבוגרת שהביטה בו בחשדנות והצמיד בזריזות את הטלפון לאוזנו "עוד רבע שעה זה מצוין" אמר בטבעיות ונעלם בזריזות מהקומה.

עם השנים שימש בתפקידי קבלה ותפקידים זוטרים במכירות ובארגון האירועים והכנסים.

הוא זכה להערכה רבה על נעימות הליכותיו ושליטתו בשפות הזרות אך מסיבה עלומה ההצלחה לא דבקה בו ופריצת הדרך המיוחלת בוששה להגיע.  

שרה אשתו, שהייתה בעברה בת למשפחה חרדית, עודדה אותו ואמרה לו שההצלחה והכבוד בו יבואו ובינתיים יש לסייע בעסק המשפחתי לשירותי גיהוץ, "גם זו דרך להגיע לכיסם וביתם של אנשים מכובדים ובעלי אמצעים".

הילדים נולדו ובגרו ויקי למד באוניברסיטה וגם נרשם לקורסי ערב במשא ומתן וגישור. הוא הקפיד להתהלך בחליפות, כי מי יודע מתי יפגוש את מזלו וכדאי להיות מוכן.

מעת לעת התיישב במרפסת המלון כשבידו כוס פסטיס עם קרח וצפה בגלי הים התיכון אותם הכיר היטב עוד מילדותו.

"אתה עוד תהיה גאה בי," ניהל שיחת געגועים חרישית עם אביו "אני לא מאלו המתייאשים." בזיכרונו עלו פניו המיוזעות של אביו ונדמה היה לו שהבחין בחיוכו הבוטח.  

צלצול הטלפון קטע את הרהוריו והוא שמע את קולו של עידו חברו מהקיבוץ.

"מה קורה יקי ? אני צריך אותך." עידו היה קצר ותכליתי כהרגלו.

"שומע" ענה בשפת מכשירי הקשר האהובה על חבריו מהקיבוץ.

"אנחנו מנהלים משא ומתן צולע עם חברה אירופאית, צרפתים, גרמנים, איטלקים, מגדל בבל אחד גדול. אתה האיש שיכול להבין את כולם ובמיוחד לחוש נכון את האנשים והאווירה".

"מוכן לנסות" ענה יקי וניסה לרסן את התלהבותו.

"תתארגן, אתה טס מחר מוקדם בבוקר לג'נבה ומשם ברכבת ללוזאן. אשלח לך את שאר הפרטים במייל. תודה וד"ש לשרה הרבנית".

השיחה הסתיימה ואז נזכר שלא דיבר על התשלום. הוא קיווה לטוב וחייך מאושר לראשונה מזה זמן רב.

השעה הייתה אחת עשרה בלילה והשלג ברחובות לוזאן השוויצרית ירד ללא הפוגה.

היומיים האחרונים היו מעייפים ויקי היה מודע היטב לתוצאות העסקיות התלויות בבחירת המילה, המשפט, העיתוי והטון בכל שפה. המשא ומתן עם התאגיד האירופאי נמשך כבר חודשים ארוכים ומנהלי החברה הקיבוצית איבדו את סבלנותם כבר מזמן.

כל חייו הוא ראה אנשים המבינים את המילים ואינם מבינים את המשפטים.

ניסיון להתקרב מוביל לריחוק, אמירות אומללות מחוללות קצר וניתוק. רשעות ופגיעות, יהירות והססנות הופכים במהירות קונצרט של מילים לזיוף צורמני ובהמשך לשתיקה רועמת.

"שרה, אני מקווה שלא הערתי אותך" לחש בטלפון " אצטרך להתעכב יממה נוספת בשוויץ, כדי לנסות לעזור לחברים להוציא את העגלה מהבוץ.

אנא מסרי למנחם מנדל ולשלמה יוסף שכשאחזור נקבע עיתים לתורה, הלא החיפזון מהשטן ועוד חזון למועד. עסקי הגיהוץ יעלו ויבואו ובעזרת השם נגהץ גם הרבה כרטיסי אשראי ובא לציון גואל"

"בסדר," ענתה. "יש עוד דבר. ורד וגדי ביקשו את עזרתך. זה בקשר לחגי הבן שלהם. אתה זוכר שסיפרתי לך בזמנו שהוא רוצה להתחתן עם קריסטינה החברה האיטלקייה שלו. ורד וגדי  לחוצים מאד, הם לא יודעים מה לומר לו. הם חוששים שיתחרט אחר כך. חגי כבר אמר להם שאלה החיים שלו והוא מקווה שלא יצטרך לבחור בין הוריו לבין חברתו. ורד ממש בכתה בטלפון ואמרה שהמשפחה של קריסטינה לא דוברת אנגלית".

יקי שתק רגע ואז אמר, "תבדקי עם ורד וגדי היכן באיטליה גרה המשפחה".

"אין כמוך", ענתה בשמחה, "למרות שחזרתי בשאלה, התחתנתי עם צדיק".

על מסך הלפטופ שלו, הוקרנו קטעי סרטונים מהישיבות האחרונות עם התאגיד האירופאי. הוסכם בין הצדדים להיעזר בצילום הישיבות מידי פעם כדי לקדם את התהליך כי גם העברת סיכומים כתובים בין עורכי הדין לא הועילה והולידה אין סוף פרשנויות וויכוחים.

הוא פתח מילונים, עבר על עשרות פירושים לכל מינוח בעייתי שעלה בדיון.

דיברו שם גרמנית שוויצרית, צרפתית וַלונית, אנגלית סקוטית, עברית פולנית ועברית מרוקאית.

הוא חיפש ללא לאות אחר סימנים מאחדים, אחר המכנה המשותף.

חבל שאני לא שולט גם בשפה הטכנולוגית, חשב, אולי יכולתי לעזור יותר.

שרה שלחה לו את מקום מגוריה של משפחתה של קריסטינה, כפר קטן באזור אגם קומו.

"מסרי לורד וגדי" כתב לאשתו "שיודיעו למשפחה של קריסטינה שיש להם חבר דובר איטלקית שנמצא בפגישות עסקים בשוויץ והוא יבוא למסור להם תשורה אישית מהמשפחה של חגי בארץ".

"כבר מוסרת" ענתה מיד.

יקי השתיק את קול הלפטופ והגביר את קול הטלוויזיה ששדרה תוכנית על יינות צרפתיים.

הוא בהה בסרטון האילם בלפטופ ושם לב לתופעה מעניינת. אחד המנהלים שהגיע מצרפת שתק רוב הזמן, אבל כשאנשי הצוות העלו טענה מבטיהם הוסטו לכיוונו. מידי פעם בפעם הוא הניד את ראשו בחיוב או לשלילה לשמע הדעות השונות. מנהל זה הוא כנראה המבוגר האחראי, חייך יקי, וסגר את הלפטופ. עכשיו הוא יכול ללכת לישון.

בחמש בבוקר התעורר. רצה לקרוא קצת על הכפר בו חיה משפחתה של קריסטינה ולחקור את מקור שם משפחתה. הוא ביקש גם לבדוק שני ביטויים שהמנהל הצרפתי השתמש בהם בהזדמנויות הספורות בהן פצה את פיו בדיון. רצה לוודא שאין להם פירוש נוסף שלא הכיר.

הוא נטל את העיתון שהונח על מפתן דלתו וירד לחדר האוכל דקות לפני שש וחצי, שעת הפתיחה. הוא סרק את כותרות העיתון בזריזות כדי להיעזר בהן בהמשך. הוא הניח את העיתון פתוח והמתין למנהל הצרפתי.

"המשפחה של קריסטינה, מאד מתרגשת מהביקור שלך בביתם" הגיעה הודעה משרה, "הם שאלו אם יש לך העדפות לגבי האוכל, הם רוצים להכין לך ארוחה איטלקית מסורתית. חשבתי לכתוב להם שאתה לא אוהב כוסברה, אבל ויתרתי."

"יופי, תודה" ענה "אחפש בדרך לקנות להם ספר באיטלקית על ישראל והמקומות הקדושים". הוא ראה בזווית העין את המנהל הצרפתי מתקרב בגפו לחדר האוכל וכתב לה "אני נכנס לארוחת בוקר עם אחד המנהלים, יום טוב, נדבר".

"אני רואה שגם אתה אוהב לאכול ארוחת בוקר מוקדמת "אמר הצרפתי בחיוך ובאנגלית בסיסית ביותר. "אם לא הייתי מקבל שיחת טלפון מהבית הייתי נכנס אפילו מוקדם יותר", ענה יקי בצרפתית מושלמת.

עיניו של הצרפתי אורו וחיוכו התרחב.

הם התיישבו בפינת חדר האוכל ויקי קיווה שאף אחד לא יצטרף אליהם. הצרפתי היה נינוח וידידותי וסיפר על בני משפחתו.  בהמשך החליפו דעות על יינות צרפתיים וישראלים ויקי שמח להפגין את בקיאותו בנושא. לקראת סוף הארוחה הזכיר יקי את עיקרי התנאים לשיתוף הפעולה בין החברות והצרפתי הנהן בהסכמה.

בצהריים הוא כבר היה על הרכבת מלוזאן ללוגנו השוכנת סמוך לגבול האיטלקי.

הוא רצה להכין את עצמו ככל שניתן למשימה החריגה שהוטלה עליו וקיווה שיוכל לעזור לגדי וורד.

בית המשפחה היה מטופח מאד מבחוץ והוא זיהה את סימני המעדר והמגרפה שהועברו ברחבת הכניסה לבית. עץ צפצפה גבוה היה נטוע ליד השער ופה ושם נחו עשבים שנוכשו ונשכחו וטרם הצהיבו.

הוא נקש קלות על הדלת ושמע כורסא כבדה זזה וצעדים קלים מתקרבים אל הדלת.

אב המשפחה פתח את דלת הכניסה וברך אותו בחמימות בעברית ב"שלום וברוך הבא" שדקלם מתוך פתק מוכן. הוא הציג את עצמו בשם רוברטו.

כל בני המשפחה ישבו קפואים במעגל בסלון והנהנו לשלום בביישנות.

אם המשפחה ניגשה אליו, חיבקה אותו בעוצמה והדביקה לו שלוש נשיקות מצלצלות. הוא חייך נרגש והיא אמרה לו באיטלקית "יש לך עיניים טובות, מיד רואים שאתה אדם הגון ויש לי ניסיון גם עם מלאכים וגם עם כלבים".

"תודה, תודה" ענה, "האל יברך אתכם. אמנם אני רק חבר של המשפחה אבל אני מרגיש כאן כמו בבית בישראל". הוא הגיש לאם את ספר המתנה והיא העבירה אותו מיד לאב המשפחה שפתח את העטיפה המרשימה.

האם פסעה בצעדים מהירים למטבח והאב הזמין אותו למרפסת ומזג קיאנטי לשניהם.

האב סיפר בשבחיה של קריסטינה ואחר כך החל לסקור בהרחבה את מגרעותיה.

יקי ניזכר בחיוך באביה של שרה ובפגישתו הראשונה איתו שהייתה מוזרה לא פחות.

האם הזמינה את כל בני הבית לשולחן. צבעי האנטיפסטי וניחוחות השום, שמן הזית והחומץ הבלסמי השרו עליו שלווה ביתית. הוא חש לפתע געגועים לשרה והחליט לשלוח לה כמה תמונות מהאירוע המרגש. הוא הוציא את הטלפון וצילם בהתלהבות את המשפחה החמה והשולחן היפה שערכו לכבודו.

בעודו מצלם הוא הבחין שהגיעה הודעה משרה. הוא פתח וקרא אותה מיד, "היי יקי, הגעת כבר למשפחה של קריסטינה ? מקווה שהכול טוב. הרגע ורד מסרה לי שחגי וקריסטינה החליטו להיפרד וקריסטינה מתכננת לחזור בהקדם לאיטליה. מקווה שאתה נהנה מהמטעמים האיטלקיים. מחכים לך בבית, נשיקות".

הוא קרא שלוש פעמים את ההודעה, רצה להיות סמוך ובטוח שהבין אותה כהלכה.

הוא החליט להמשיך את הביקור תוך התעלמות מהמידע שטלטל אותו.

הבת הקטנה קיבלה סימן מאב המשפחה והוציאה מנדולינה.

היא החלה לנגן נעימה רומנטית ולחייה היו סמוקות מהתרגשות. אצבעותיה נראו לו קצרות ושמנמנות אך נגינתה העדינה הייתה מרגיעה ומענגת.

יקי לא הבין הרבה במוסיקה והוא השתעשע במחשבה לזרוק לה שטר של חמישה יורו, אם היה ביוון אולי היה זורק צלחת.

הוא תהה כמה חזרות והכנות ערכו כאן לכבוד ביקורו שהפך לעקר.  

לפתע צנחה עליו עייפות כבדה והוא השתוקק להניח את ראשו הכבד על השולחן. מה עכשיו? הוא שאל את עצמו, אני חוזר לעבוד במלון? הוא הביט ארוכות בתמונת מריה הקדושה שעל הקיר אבל לא מצא בפניה שום רמז לתהיותיו.

לקראת המנה האחרונה, נקש האב בכוס היין והשתררה דומיה.

"אנחנו מאד מתרגשים מהמאמץ שעשית לבקר אותנו." רוברטו הישיר מבטו אל יקי והמשיך "הספקנו להכיר אותך מעט ואנחנו אוהבים אותך ואת ישראל." אמר ברשמיות ובכנות. "יחד עם זאת," המשיך "אנחנו שמחים שחגי וקריסטינה החליטו להיפרד וטוב תעשה בתנו אם תחזור לחבר הילדות שלה שמשפחתו גרה כאן מולנו. אנחנו בטוחים שגם לחגי יהיו חיים טובים ומאושרים."

יקי נזכר לפתע כיצד הרחיב המארח בציון מגרעותיה של בתו ושתק בנימוס.

המנות האחרונות הוגשו לשולחן ויקי ניגש ללחוץ את ידו של רוברטו ואת ידה של אם המשפחה והתכבד בעוד כמה נשיקות.

"דרך אגב", אמר רוברטו, "אולי תוכל לעזור לריקרדו השכן  שלנו בהמשך הרחוב. יש לו עסקים גם בישראל".

הם הקישו בעדינות על דלתו של ריקרדו שהתגלה כאיש חביב וחייכן שידע גם כמה מילים בעברית. הוא זיהה בקלות את המבטא הצרפתי של יקי וסיפר שיש לו אח שגר בצרפת.

אנחנו מוכרים את היינות שלנו בכל העולם ואני צריך אדם רציני שינהל את העסקים שלנו בישראל. מה דעתך? קשה למצוא אנשים מוכשרים, דוברי שפות ואנשי העולם הגדול".

"יש לך אולי פסטיס ?" שאל יקי בחיוך וקיבל חיבוק ספונטני מריקרדו שענה מיד שיש לו את הפסטיס הטוב ביותר שיוצר אי פעם.

"שרה, אני מתעכב עוד קצת" הוא כתב לאשתו  באצבעות רועדות. "הציעו לי כאן לנהל עסק בארץ".

"אין כמוך, אבל אתה ממשיך גם בעסקי הגיהוץ" ענתה לו מיד. יקי הרים את מבטו לריקרדו וחייך.

Please reload

כל הזכויות שמורות לדב רייכמן 2016